מדרגות מאבן ג'ומעין מחברות בין מפלס הבית לחלקו הנמוך ביותר של הגן

קיר ה"חירבה". חזות של מבנה עתיק

משם מתפצל תכנון הנוף לשביל שירות לגן, הנתמך בקירות מסלעי גיר, ומקיף את חזיתו המזרחית של הגן, ולמדרון דשא. קיר "חירבה", קיר מאבנים מפירוק, שנבנה מחדש כאילו היה שריד של מבנה עתיק, הוא נקודת ההתחלה של מדרון הדשא - שטח משופע, נקי, פתוח ורחב ידיים במרכז הגן, המגיע לכל חלקיו, ומחבר את כולם. המתכננים בחרו, שלא ליישר את השטח ולא להפכו לבמה גדולה, כיוון שרצו ליצור תחושה טבעית של דשא הזורם בשיפוע ומכסה את האדמה המשתפלת. מובן, שהמדרון נראה נרחב בהרבה לעומת מישור אחיד; זהו כלל הנכון תמיד: מדשאה משופעת תיראה תמיד מרווחת וגדולה לעומת מדשאה מישורית.

משני צדי המדשאה הגולשת חודרות אליה "לגונות" של צמחייה ועצים, היוצרות פינות קטנות ואינטימיות. בצד השטח הפתוח, בהמשך לרעיון הארץ-ישראליות, נוכל למצוא, שתולים בלגונות אלה, את שבעת המינים: תאנים, זיתים, תמרים, גפן, תות, דגניים על הקרקע וגם עצי פרי נוספים, רבים מהם ארץ-ישראליים, כמו חרוב, שקד וכליל החורש.

לתפאורה המקומית מוסיפים הדקלים, השתולים בשולי השטח ובמגרש השכן, אך נראים היטב מהגן ועוטפים אותו, כשאליהם מצטרפים דקלי וושינגטוניה, שהיו במקום עוד לפני הבנייה. בחלק מאיים אלה נמצא רחבות מרוצפות קטנות מאבן ג'ומעין, המהוות פינות אינטימיות למנוחה ולתצפית על שאר חלקי הגן, כאשר ביניהן מחבר שביל אבני - מדרך מתפתל, המתמשך עד לקצה הגן.

ניחוחות וקשר לפעם

במפלס הצמחייה הנמוך יותר נמצא שיחי חורש שונים וצמחי תבלין וריח רבים, כרוזמרין, מרוות, לוונדר ולואיסה. בסתיו ובחורף צצות בשטח פקעות של נרקיסים, דולפיניום, חצבים, תורמוסים וכלניות. באביב ובקיץ מחליפים אותם אגפנתוסים, גאורות, חבלבל ומרוות, המצטרפים לשיחים גבוהים ופורחים, האופייניים לחורש מקומי, כמו רותם, אחירותם ומורנים. על הקרקע ובין אבני השביל משתרעים קיסוסים ושיחים ארץ ישראליים אחרים. אלון - התבור העתיק והמרשים מפתיע בסוף המדרון, בקצה הגן כמעט, ותחתיו רחבה גדולה יותר של אבן ג'ומעין. פינה קסומה זו, אי שקט וטבעי, משקיפה לעבר הגן כולו והבית המתנשא מעל, אך שומרת על האינטימיות המיוחדת לה. כשיושבים בצל העץ הגדול או על הערסל התלוי, קל להבין מדוע זוהי הנקודה החביבה ביותר על בעלי המקום.


מכאן ניתן לראות גם את שביל מדרגות האבן הצדדי, העולה ממפלס הדשא אל חזיתו המערבית של הבית. מצדדיו נטועים עצי פרי נוספים וצמחי תבלין, המשתלבים היטב עם האבן המקומית. החזית המערבית עצמה משמשת כנתיב נסיעה לרכב וכשביל כניסה רחב להולכי רגל, ומרוצפת כולה באותם סלעי ג'ומעין, שביניהם צומח דשא, ובשוליהן חוזרים אותם שיחים ועשבוניים אופייניים לארץ ישראל ולאזור. בתחתית השביל בולטת קבוצה של עצי הדר, מעין תזכורת לנוף הפרדסים ששלט לפני שנים בסביבה. "ההדרים, כמו מרכיבי הגן כולם ודרך עריכתם, נועדו לחבר בין העבר והנוף המקומי הטבעי לבין העכשווי", אומרים אבידן ומור, "להעלות ניחוחות וקשר לפעם, וגם ליצור תחושה נינוחה ומוכרת, של מקום שהיינו בו כבר, של 'החצר של סבא' עם האווירה הנינוחה והמשפחתית, הדשא והעצים הוותיקים".


קישורים:
בנין ודיור