כד הדבש שמוצג בתערוכה "עיצוב ומחשבה גמישה" (Design and Mind the Elastic Mind) ב"מומה" בניו יורק (נעילה: 4 במאי) מעורר תגובות מעורבות בקרב המבקרים.

40 אלף דבורים עמלו במשך שבוע ימים על הקמת כוורת בצורת אגרטל, כשעל המלאכה מפקח המעצב תומס גבזדיל ליברטיני. האגרטל, שנושא את השם "עם קצת עזרה מהדבורים", מעורר אומנם תשומת לב רבה, אך היה זה "כיסא העצמות" של המעצב ההולנדי ג'וריס לארמן (שאף הוא מוצג בתערוכה) שגרם לחובבי העיצוב האמיתיים להחסיר פעימה.

כדי ליצור את הכיסא המרשים הזה, נעזר לארמן בתוכנת מחשב המחקה את תהליך היווצרותן של עצמות אדם. בכך הוא הפנה את תשומת הלב לתחום חדש בהנדסה - ה"ביומימטיקה", המנסה לחקור את אופן פעולתו של הטבע ולחקותו על מנת לפתור בעיה אנושית.

בשנים האחרונות יותר ויותר מהנדסים, מדענים ומעצבים שואבים מן הטבע את השראתם לתכנון ולעיצוב מוצרים. דווקא הקדמה הטכנולוגית, שלרוב מואשמת בהרחקת האדם מן הטבע, הפכה את הטבע למקור ההשראה העיקרי שלה.

טכניקות חדשות ודרכי מחקר מתקדמות מאפשרות היום ליצור אובייקטים מרתקים שלא ניתן היה לייצרם בעבר. וכך, לצד מגמת "העיצוב האקולוגי" שלא ירדה מסדר היום מאז שנות השמונים, מתפתח כיוון חדש - "עיצוב ביולוגי".

כורסה מסדרת ‭Bone Armchair

הפרופסור המשוגע
בהרצאה המרתקת שנשא המעצב התעשייתי אילן ליאור ב"מדיטק" בחולון, במסגרת הכנס "עידן החומר" שהתקיים בדצמבר 2007, הוא הציע להתייחס אל הטבע כאל ספרייה של רעיונות ולא רק כאל מחסן של חומרים.

בין הרעיונות ששאל האדם מן הטבע ניתן למנות למשל את ה"וולקור" ואת "הטקסטיל הנושם". הראשון מחקה את זרעיו של צמח "לכיד הנחלים", הנצמדים לפרוותם של בעלי חיים, והשני מבוסס על האופן בו אצטרובלים נפתחים ונסגרים בהתאם למידת הלחות באוויר, ומאפשר ייצור של בגדים המסתגלים לשינויים בחום הגוף.

את ההשראה ל"כיסא העצמות" קיבל לארמן מעיון בעבודתו של "פרופסור משוגע" - מדען גרמני בשם קלאוס מתהק. תוך כדי שיטוט באתרי מדע באינטרנט, גילה לארמן את מחקרו של הפרופסור, אשר עקב אחר אופן הגדילה של עצמות ושל עצים כאחד, המוסיפים לעצמם מסה או גורעים אותה מעצמם בהתאם לצורך.

אל תוכנת המחשב בה השתמש לארמן ליצירת הכיסא, הוזנו נתוני המשקל והעומס המופעלים על כיסא טיפוסי בעת הישיבה עליו. בהתאם לנתונים תכנן המחשב את מבנה העצמות הנכון והפיק סדרה של אבות טיפוס משוכללים יותר ויותר. התוצאה שהתקבלה היא כיסא הנראה כמו עץ עצמות הצומח מן האדמה, מפוסל בעדינות שובת לב ובעל מראה ביזארי ומעורר השראה.

ג'וריס לארמן

גל חום
לארמן, יליד 1979, חדר לתודעה כשהיה רק בן 23, עת הציג בעבודת הגמר שלו ב"אקדמיה לעיצוב איינדהובן" רדיאטור מבטון המפוסל בסגנון הרוקוקו. את ההשראה לרדיאטור (הנושא את השם "Heatwave") קיבל לארמן מטפט צרפתי ישן, אך מעבר לרוח הרומנטית שהוא משרה בסביבתו התגלה הרדיאטור ככלי חימום יעיל יותר מרדיאטור סטנדרטי.

בעבודתו זו הוכיח לארמן, חובב מושבע של הסגנון הרומנטי, שדקורציה יכולה להיות גם פונקציונלית. הרדיאטור גרף פרסים רבים, ביניהם פרס העיצוב הבינלאומי - ה-"Red Dop" הנחשב, הוצג בתערוכות ברחבי העולם וזיכה את לארמן בשנת 2004 בתואר מעצב השנה של מגזין העיצוב וולפייפר.

עם סיום לימודיו השיק לארמן את הסטודיו שלו, המתמחה בעיצוב מוצר ובאדריכלות ומשלב תפיסות קונספטואליות וגישה פואטית עם רגישות סגנונית ויכולות טכנולוגיות גבוהות.

כיום, לצד אובייקטים המיוצרים במהדורות מוגבלות, מעצב לארמן עבור חברות עיצוב מובילות כמו חברת התאורה האיטלקית "Flos" וחברת "סברובסקי", המוכרת בעולם בזכות הקריסטלים המרהיבים שלה.

ב-2005 יצר לארמן את "Limiied" - כדי קרמיקה שנראים כאילו פרצו זה עתה מתבניות החימר שלהם - ואת סדרת "כיסאות העצמות". ואז הגיעה ה-"Nebula" - נברשת שעיצב לחברת פלוס, אשר היתה לשיחת היום בתערוכת העיצוב הגדולה במילאנו באפריל 2007.

הגלריסט הניו יורקי מוריי מוס, המקפיד לבחור מדי שנה אובייקט אחד מן התערוכה במילאנו, שאותו הוא מציג בגלריה "מוס" בניו יורק, בחר בשנה שעברה את נברשת הנבולה. זו האחרונה נבחרה לשמש כמקרה מבחן בכתבה מרתקת של אליס רואוסת'ורן, שפורסמה ב"הראלד טריביון" באוגוסט 2007, כאשר דרך ניתוח האובייקט הזה ניסתה הכותבת ללמוד על המתרחש היום בעולם העיצוב.

‭,Nebula‬ הנברשת שעיצב לארמן לחברת התאורה Flos

לוקסוס אינו בהכרח מותרות
בכתבה מציגה רואוסתורן שישה קריטריונים אשר הופכים את הנברשת למוצלחת ולאופנתית כל כך: ראשית, היא נראית מוכרת, "כל עיצוביו של לארמן מיועדים ליצור קשר רגשי בין הצרכן לאובייקט", היא אומרת.

את הקשר הזה, טוענת רואוסתורן, יוצר לארמן בעזרת תכסיס ויזואלי - הוא יוצר אובייקט חדש מאובייקט ישן הנראה לנו מוכר ועל כן מעורר אצלנו חיבה. שנית, היא נראית זולה - השימוש בצורתו של אהיל מן השוק מעוררת תחושה שהאובייקט הוא זול וזמין. הקריטריון השלישי שהציגה רואוסתורן הוא שהנברשת נראית כמו טעות - מקבץ האהילים נראה לגמרי אקראי ואפילו נאיבי, אך דווקא הא-סימטריות הזו נראית אופנתית.

אבל היא לא טעות, וזה בדיוק הקריטריון הרביעי: כשמביטים בנברשת מקרוב מגלים שהיא עשויה היטב ומשלבת את יכולות הייצור המסורתיות של האיטלקים עם הקונספטואליות האופנתית של העיצוב ההולנדי.

בנוסף, היא נראית סוריאליסטית ומשתלבת היטב בטרנד הסוריאליסטי הפופולרי מאוד בשנה האחרונה. ולבסוף, היא נראית כפריט שיאריך ימים - למרות המראה המאוד עכשווי של הנברשת היא מעוצבת כך שתוכל להאריך ימים. לטענת רואוסתורן, זהו קריטריון חשוב בעיקר בעידן שבו כולנו חשים בלאו הכי אשמים על כך שיש לנו יותר ממה שאנחנו צריכים.

ניתוח הנבולה הוא אכן קורס מזורז בהלכי הרוח של התקופה, אבל לארמן עושה הרבה יותר מכך: הוא בוחן מחדש את מושג הפונקציונליות שהטביע המודרניזם, ומוכיח שאיננו חייבים לחיות בעולם עקר מקישוטים, ושלוקסוס אינו בהכרח מותרות.

כיסא מסדרת ‭Bone Chair