קסם הויטראז'

אורנה שנייד ifeel
קסם הויטראז'


אמנות הויטראז' היא שילוב של זכוכית צבעונית ברמות שונות של שקיפות וטקסטורה, המשתנות לפי הדינמיקה של תנאי האור. אמנות ותיקה חוזרת לקדמת הבמה



ראשיתו של הויטראז' במאה ה-12 עם בניית הכנסיות הגותיות, כאשר חיפשו פתרון לסגירת הפתחים ולהארת האולמות הגדולים. המחסור בלוחות זכוכית בגדלים כאלה סיפק תשובה אסתטית ופרקטית לבעיה שהטרידה את אדריכלי הבנייה.

חתיכות של זכוכית צבעונית שחוברו יחדיו בעזרת עופרת לכלל יצירה שלמה, העניקו תחושה של מסתורין וקדושה, תוך שימוש בתמונות מן התנ"ך והברית החדשה. האור המיוחד שנוצר השתלב באווירה המיסטית המתאימה לבתי התפילה. כך השתלבו אמנות זו בסגנון האדריכלות הרווח במאות -13 וה-14 וחלונות הקתדרלות שנבנו בסגנון זה עוטרו בויטראז'ים צבעוניים.


 
מימין לשמאל: Joseph Dwight ו-David Fjeld

זכוכית ויטראז'

עד למאה ה-12 היה ייצור הזכוכית הצבעונית בגדר סוד מקצועי שעבר מדור לדור רק באותן משפחות שעסקו בייצור זכוכית.

נזיר גרמני בשם תיאופילוס שחי בין המאות ה-11 וה-12, הוא שכתב לראשונה כיצד נעשו החלונות הצבעוניים וכך התגלה סוד הייצור. הזכוכית מורכבת משליש אחד של חול ושני שלישים של אפר עצים מסוימים ומעט מלח לזירוז ההתכה. לאלה מוסיפים תחמוצות מתכת לתערובת המותכת כדי לקבל זכוכית צבעונית.

אנשי תקופת הרנסאנס, במאות ה-14 וה-16, סלדו מסגנון האדריכלות הגותי העמוס בקישוטים וראו בו ניגוד לתרבות שמבוססת על איפוק וריסון. בתקופה זו ועד למאה ה־19 נשכחה מעט טכניקת הויטראז'ים.

בשלהי המאה ה־19 ועד לשנות העשרים של המאה ה־20 פרחו סגנון האר־נובו (שפירושו בצרפתית, אמנות חדשה) והאר-דקו, וסגנונם החושני והאלגנטי המתבטא בצבעוניות עשירה התבטא בשימוש מחודש בויטראז'ים הצבעוניים ובמיוחד בארצות הברית.

בתחילת המאה ה- 20, עם התפתחות הארכיטקטורה המודרנית והארט דקו, קיבלו חלונות הויטראז' אופי גיאומטרי ומופשט בהתאם לאופיים המסחרי, התעשייתי והפרטי של המבנים בהם שולבו. דחיפה נוספת משמעותית קיבל הויטראז' בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שויטראז'ים רבים נהרסו בהפצצות והיה צורך לשקם אותם, כמו גם את הבנייה המואצת בתום המלחמה שהביאה לפריחה וליצירת סגנונות חדשים.

באותה תקופה גילו שוב כמה אמנים גדולים את הויטראז'. בחו"ל היו אלה פרננד לז'ה ומאטיס, ובישראל - מארק שאגאל, מרדכי ארדון וראובן רובין. בעולם החלה למעשה מהפכה בתחום אמנות זה.


 

תהליך היצירה

ציור ויטראז' הוא מעין פאזל המורכב מחלקי זכוכית צבעונית. הבד והמכחול של הצייר מתחלפים בזכוכית צבעונית ובכלי חיתוך והשחזה. בשלב ראשון מציירים על נייר את הציור שלפיו ייעשה הויטראז'. את הציור מחלקים לחלקים שונים בגודלם ובצורתם ולפיהם חותכים את הזכוכיות הצבעוניות בהתאם לגודל היצירה. העבודה מתבצעת על ידי התכה של בדיל ועופרת, ובאמצעות מסילות ברזל וסרטי נחושת (שיטת טיפאני).

שני אמנים מניו יורק - לואיס קומפורט טיפאני וג'ון לה פארג' - החלו לייצר עבודות ויטראז' בעלות נפח בתלת ממד, בעזרת סרט נחושת. בניגוד לויטראז'ים מימי הביניים שצוירו על זכוכית, השתמשו טיפאני ולה פארג' בזכוכיות צבעוניות עם טקסטורה ומעברי צבע מגוונים. זכוכית צבעונית זו שימשה ומשמשת גם היום למעשה כלוח הצבעים של אמן הויטראז'.

בעשורים האחרונים זכתה אמנות זו על סוגיה השונים לעדנה מחודשת. בבתים פרטיים רבים משתמשים בויטראז' למטרות אסתטיות ופרקטיות כאחד, כדי להעניק לחלל נופך עשיר, מיוחד ויוקרתי, ואילו בבתי כנסת ומבני ציבור מפארים את חלל המבנה באושר של צבעים ומוטיבים שונים.

פרופ' יוסף שאלתיאל (76), אמן הויטראז' הראשון בישראל, מתגורר ויוצר בכפר האמנים עין הוד. עבודותיו המפורסמות נמצאות באוספים של מוזיאונים רבים באירופה ובישראל, כמו גם במבני ציבור, בתי מלון ובבתים פרטיים.

בספרה "יוסף שאלתיאל, אמן הוויטארז' - אמנות האור", מסבירה המחברת, מרים אור, כי הזכוכית הצבעונית היא מדיום אמנותי קשה, לא רק בשל ההתעסקות הטכנית המרובה בהכנסת הזכוכית לתוך מסילות העופרת או המתכות האחרות, אלא גם, ואולי בעיקר, מפני שהאמן צריך לדמות לעצמו את האפקט שיתקבל בעת חדירת האור מבחוץ דרך יצירתו.


 
Joseph Dwight

לדברי שאלתיאל, ככל שגדל הניסיון בציור הזכוכית, מנסים האמנים להתאים וליישם את עקרונות העבר למושגים של היום. למרות שאמנות הויטראז' נחשבת לאירופית ולא יהודית, הרי שדווקא כאן - בארץ שבה המציאו לפי ממצאים שהתגלו את הזכוכית (ויטראז'ים יהודיים קדומים נתגלו בציפורי, בכרמל ובחופי פניקיה) - שוררים תנאי אור אידיאליים בכל ימות השנה.

ויטראז'ים של שאלתיאל מפארים את כל בתי המלון ברשת "דן" ומצויים במקומות שונים בארץ, בבתי כנסת ובבתים פרטיים. אחד הנושאים האהובים על שאלתיאל ביצירותיו הוא השמש. לדבריו, "מההיבט הגשמי היא מסמלת אש מחממת, מאירה ומפרה את היקום ומההיבט הרוחני היא השמש שבנשמה - מאירה, אך אינה שורפת, וממונה על האור הרוחני הממלא בטובו את העולם ומעניק אושר לאדם".

רן גרין, אמן ויטראז' ישראלי העוסק במקצוע כ-19 שנים, מסביר כי בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה של הכנסת ויטראז'ים לבית. לדבריו, "ויטראז' יכול להיות אבסטרקטי או בעל צורות גיאומטריות, אך ניתן גם לצייר דמויות שונות: נופים, פרחים ובעלי חיים. אנשים אוהבים את האפקט הנוצר על ידי הויטראז' ומכניסים אותו כמעט לכל פינה בבית: דלתות, חלונות, מסגרות למראות, מעקות של מדרגות ואהילים" .

ג'וזף דוויט (Joe Dwight), עוסק באמנות הויטראז' כבר 28 שנים ומתגורר ויוצר בהוואי. עבודותיו מושפעות מהנוף ואורח החיים המקומי והוא מרבה לתאר ביצירותיו את הנופים המאפיינים את האיים האקזוטיים, הרי הגעש וחופי הים המדהימים שלהם. גם סצנות מהווי החיים המקומי כמו רקדניות והעולם התת-ימי, באות לידי ביטוי ביצירותיו.

דייויד פיילד (David Fjeld) דור שני לאמני ויטראז', מתגורר ועובד בעיר בוזמן במדינת מונטנה שבארה"ב. בעבודותיו הוא משלב מוטיבים דתיים נוצריים, לצד נופים, שדות חיטה וחיות בר, בעיקר זאבים, שאליהם יש לו חיבה מיוחדת.


 
David Fjeld

חלון מיוחד בקתדרלה של קלן

המוטיבים של הויטראז'ים בכנסיות, לקוחים בדרך כלל מסצנות מהברית החדשה, אולם חלון ויטראז' חדש שהושלם לא מכבר בקתדרלה המפורסמת של קלן, משלב טכנולוגיה ומדע במקום דת וקדושה.

מדובר בעבודתו האחרונה של האמן הגרמני הנודע גרהרד ריכטר, אשר תכנן מחדש חלון ענק שלא ניתן היה לשחזר בקתדרלה שנהרסה בהפצצות במלחמת העולם השנייה. שטחו של החלון הוא כ-100 מטרים רבועים, וריכטר נעזר לצורך עיצובו ביצירה קודמת שלו משנת 1974 הנושאת את השם "4096 צבעים".

כדי לעצב את החלון פיתח ריכטר נוסחה מתמטית שמאפשרת ערבוב של שלושת צבעי היסוד יחד עם אפור, כדי ליצור מבחר צבעים שיוכלו להשתלב יחד. החלון המדובר מורכב מ- 11,500 ריבועים של 10 סנטימטרים עשויים כולם מזכוכית עתיקה אותנטית, ויוצרים יחד 72 גוונים במראה מודרני המזכיר פיקסלים של תמונת מחשב.

הצבעים השונים נוצרים על ידי המתכות הבאות:

  • כחול- אוקסיד של קובלט או ברוקסיד של נחושת.
  • ירוק - אוקסיד של ברזל או מגנזיום. כדי לקבל ירוק צהוב, מוסיפים ברוקסיד של ברום.
  • סגול - מוסיפים מגנזיום.
  • ורוד - מוסיפים זהב גם לאדום, ולכן זכוכיות אלה יקרות.
  • צהוב ואדום - מוסיפים סילניום, ולכן גם זו זכוכית יקרה.
הצבעים משתנים גם לפי מידת החום והזמן שבו בושלה הזכוכית בתנור

סוגי הזכוכית

1. זכוכית עתיקה - צבועה בשיטות עתיקות ובעלת פגמים אקראיים כמו בועות, שריטות, גלים וכדו'.לעתים יש בכך יתרונות, שכן דווקא אי השלמות של הזכוכית תופסת את האור המועבר דרכה וכך נוצרים אפקטים מיוחדים.
2. זכוכית נוצצת - צבועה בשכבות שונות של צבע.
3. זכוכית קתדראלות - מעורבלת על ידי מכונה ומרודדת בגלגיליות הלוחצות על טקסטורות שונות.
4. זכוכית מעובה - זכוכית עתיקה ושקופה היצוקה בשכבות עבות.
5. זכוכית "רונדל" - דסקיות עגולות של זכוכית עתיקה עשויות באמצעות ניפוח בועה הנמתחת על ידי כוח צנטריפוגלי.
6. זכוכית קישוט - חתיכות קטנות של זכוכית המשמשות לקישוט.


לכתבה המלאה במקור