"בדיוק התיק הנכון לשאת בו את מצפונך". זהו שמה של כתבה שפורסמה ב-18 ביולי 2007 ב"ניו יורק טיימס", אשר תיעדה התרחשות יוצאת דופן שאירעה באותו היום: בשעה 8 בבוקר בדיוק, פתחו 15 חנויות מזון גדולות באזור ניו יורק את שעריהן לתורים ארוכים של קונים, שנענו לקריאה לרכוש תיקי בד הנושאים את הכתובת "אני לא שקית ניילון".

תיקי הבד האלה, שיועדו להחליף את שקיות הניילון לשימוש חד פעמי, עוצבו על ידי מעצבת התיקים והאביזרים אניה הינדמארש (הידועה יותר בזכות תיקיה הנמכרים תמורת 1,500 דולר ליחידה).

התיקים , שיצאו בסדרה מוגבלת של 20,000 יחידות, נמכרו ב-15 דולר ליחידה (עם הגבלה של עד שלושה תיקים לקונה) על בסיס כל הקודם זוכה. התורים היו ארוכים והתיקים אזלו במהרה.



כסא עשוי שקיות פלסטיק שלריאן פרנק

יד שנייה, במצב מצוין
ההתרחשות הזו בניו יורק היא חלק ממגמה בינלאומית של השנים האחרונות, שמטרתה להילחם באחת ההמצאות הגדולות של המאה הקודמת - שקיות הפלסטיק. 500 שנה יחלפו, כך טוענים המומחים, לפני שאלה ייעלמו כליל מעל פני האדמה ועד אז הן ימשיכו "לקשט" את העצים והמדרכות ולזהם את מאגרי המים.

בינתיים, תיקי הבד של הינדמארש הפכו להצלחה גדולה - לא רק בארצות הברית אלא גם ברחבי המזרח הרחוק, עד כדי כך שבטייוואן, בה האנשים מורגלים הרבה פחות בעמידה בתורים ארוכים, פרצה בתור מהומה גדולה שבסופה הובהלו 30 בני אדם לבית החולים האזורי.

"אני שונאת את הרעיון של הפיכת מגמת השמירה על כדור הארץ לטרנד", אמרה הינדמארש לכתב ה"ניו יורק טיימס" לאחר אותו אירוע מצער, "אבל אין לנו ברירה אלא לפעול כך עד שהעניין יהפוך להרגל. כדי להעלות את המודעות חייבים ליצור נדירות, וזו נעשית על ידי יצירת סדרות מוגבלות".

שתי המגמות האלה בעיצוב - מודעות אקולוגית ויצירת סדרות מוגבלות (הטרנד המכונה היום "ארט דיזיין") -  היו המגמות המובילות בפסטיבל העיצוב "לונדון דיזיין", שהתקיים לפני כחודש בבירת בריטניה.

הפליא לחבר בין השתיים מרקוס פיירס, העורך והמייסד של אתר העיצוב המשובח,
"Dezeen", בתערוכה שאצר בשם טראש לוקס - תצוגה של אובייקטים יוקרתיים עשויים מחומרים פשוטים או חסרי ערך. התערוכה הוצגה במסגרת הפסטיבל בליברטי (בין התאריכים 30-20 בספטמבר), חנות הדגל הלונדונית למוצרי יוקרה.

12 מעצבים צעירים, מבריטניה ומחוצה לה, הציגו יחד בתערוכה אובייקטים שנעשו מחומרי גלם ש"ניצלו" מפחי האשפה והפכו את הבלתי רצוי ליוקרתי ויקר. בבסיס התערוכה עמדה היכולת למצוא יופי בבלתי רצוי, בבלתי אהוב ובנטוש, בחברה שבה אנחנו "חיים כדי לזרוק".

"כל המעצבים חיפשו יופי במקומות לא צפויים", אמר פיירס. "אנשים חושבים שהתערוכה הזו עוסקת במיחזור, אבל היא עוסקת במשהו חשוב מזה. היא חושפת את היכולת למצוא יופי במקומות לא צפויים ומאתגרת את המושגים המקובלים שלנו על ערכם של חפצים ויופיים. האובייקטים בתערוכה הזו בהחלט יוקרתיים, אבל היוקרה הזו באה מיופיים של החפצים ומהסיפור שהם מספרים". ואכן, התענוג שבעבודה עם חומרי גלם פשוטים וצנועים היה משותף לכל המציגים בתערוכה.



מנורה עשוייה כפיסי עץ של לוסי רנשואו

היופי במיץ של הזבל
המעצבים הברזילאים האחים קמפנה, המוכרים בעולם בזכות השימוש שהם עושים בחומרים יומיומיים, הציגו בתערוכה קערות יוצאות דופן שיוצרו בווייטנאם, המשלבות טכניקות של אריגת נצרים עם גלגלי אופנועים שנמצאו באתרי פסולת או בבתי קברות לכלי רכב.

המעצבת ההולנדית אינקה האנס הציגה רהיטים מהקולקציה האחרונה שלה, "Fracture", בה היא השתמשה בפלסטרים רפואיים ליצירת רהיטים צבעוניים.

סטיוארט הוגארת הציג את "Tide", שנדליר העשוי כולו מאביזרים שנפלטו לחוף בזמן הגאות, ואת "Optical", שנדליר העשוי מ-4,500 זוגות משקפיים שקיבל מסוכנויות סעד, המעבירות אותם בדרך כלל למדינות מתפתחות.

ואילו מקס לאמב, מהמעצבים הצעירים המבטיחים ביותר בבריטניה כיום, שמשלב בעבודתו שימוש בחומרים פשוטים ואלמנטריים בתהליכי הפקה גולמיים ולא מורכבים, הציג את כיסא ה-"Starch" שלו , שאותו יצר מעמילן תפוחי אדמה מרוכז.

קארן ראיין הבריטית הציגה את סדרת ה-"Custom Made" ויצרה קומפוזיציות מדהימות, שהן בעת ובעונה אחת גם מוכרות וגם מוזרות, בטכניקה שאותה היא מתארת כ"ראיית יופי לא קונבנציונלי ביומיום". לדבריה, הסדרה הזו מדברת יותר על התהליך מאשר על המוצר עצמו.

"אני מעצבת ומכינה רהיטים מחומרים בלתי רצויים שאני אוספת במאגרי זבל", היא אומרת. "זיכרונות עזים של נחיצות ואסקפיזם גורמים לי לראות יופי לא רגיל ביומיום". בתערוכה הציגה כיסאות מטולאים העשויים משאריות רהיטים, תוך שהיא משלבת אירוניה עם נוסטלגיה ומעלה שאלות לגבי מקוריותם וערכם של חפצים מעוצבים.

באופן דומה, בסדרת ה-"Unmade 07" שלה , היא עושה שימוש בכדים מחנויות יד שנייה שאיש אינו חפץ בהם ומציגה אותם כאילו הם עשויים בעבודת יד. היא מסירה את מעטה הכד, צובעת אותו בלבן ומטביעה עליו את הלוגו שלה - "Unmade 07".

בעולם העולה על גדותיו בחפצים לא שימושיים, ישנו היגיון בטוויית זהב משאריות הזבל. המגמה החדשה של "שימוש מחדש", פירושה שהמשקפיים שאנו משליכים היום מעל פנינו כאילו היו חסרי ערך, עלולים להתנוסס מחר על שנדליר יקר שידנו אינה משגת.



כורסא בצורת כלב של שארל קייזן