בימי הביניים, גינת עשבי תיבול מסוגננת הייתה חלק בלתי נפרד מכל מנזר וארמון. בגינה כזו צמחו מבחר צמחים ריחניים ובעלי עלים טעימים. בעזרת עשבי התיבול הטריים והריחניים טשטשו בימים ההם את הטעם הרע של המזון שהתקלקל או הרקיב, רקחו מרקחות ריחניות והכינו משקאות ארומטיים.
גם כיום מגדלים עשבי תיבול בשביל הטעם והריח, אבל גם בשביל החוויה וההרגשה הנעימה של חיבור לטבע ולצמיחה. וכיוון ששלהי הקיץ הוא זמן אידיאלי להתחיל בהקמת גינה כזו - בעציץ, באדנית המרפסת, על הגג או בחצר - ביקשנו וקיבלנו מעמוס כרמי, אחראי מידע במשתלת שתיל ברמת השרון, שורה של טיפים חשובים:
1. קראו להם עשבי תיבול או צמחי תבלין. לא תבלינים - עשבי תיבול מספקים עלים, גבעולים, שורשים או פרי ופרחים אכילים, ומוצאם מאזור המזרח התיכון. תבלינים הם חלקי צמחים יבשים, או טחונים, שמקורם בעיקר בארצות טרופיות.
2. שימו לב לשמם המלא. לעשבי התיבול שמות מורכבים, שכדאי להכיר במלואם. לכל שתיל במשתלה יש שם, המורכב מסוג (למשל, מרווה), מין (למשל מרווה רפואית) וזן (למשל מרווה רפואית "ארגמנית"). כשמכירים את השם והתכונות הייחודיות של הצמחים המועדפים, קל יותר לעצב גינת עשבי תיבול שימושית. וכך, למשל, מי שמחפש שתיל של ריחן, כדי להכין רוטב פסטו ביתי, אבל לא מקפיד לבחור בזן ריחן "בזיל מתוק", פשוט לא יקבל את התוצאה הרצויה.
3. שתלו אותם בסתיו. כשמסתיימים החמסינים וגם הלחות כבר פחות מעיקה, מגיע הזמן הכי מתאים לשתול גינת עשבי תיבול.
4. תנו להם מספיק מרחב. אם החלטתם לגדל עשבי תיבול באדנית, השתדלו להימנע מאדניות שאורכן קטן מ-80 ס"מ. צריך לדעת, שבמיכלים קטנים סכנת ההתייבשות גדולה יותר ומהר מאוד השורשים מסתבכים זה בזה ונחנקים. לכן, לפני שקונים מיכל חדש, זכרו את הכלל: במיכלים גדולים ועמוקים עשבי התיבול משגשגים!
5. הכינו להם אדמה טובה. מצע גידול איכותי ומתאים הוא הסוד! תוספת של כפית "חומוס" (חומר דישון טבעי) למיכל עם אדמה דלה, למשל, מחוללת פלאים. גם הפיכת האדמה בגינה ואוורורה מפעם לפעם רק מוספים. אם יש לכם מיכלים, במרפסת או בגג, בדקו שהם מתוחים, מאווררים היטב ונקיים ממזיקים, לפני שאתם מכניסים את הדור הבא של עשבי התיבול לאדמה. ואגב, כדאי לדעת, שאת התערובת במיכלים מומלץ לחדש ולרענן מדי שנה וחצי או שנתיים.
6. צרפו אותם. בערוגת עשבי התיבול, שכדאי למקמה ליד המטבח, חברו בין אלה שזקוקים לתנאים דומים. זכרו, למשל, שלבנדר מתמוטט כשיש עודף מים או חום כבד. לעומתו, הרוזמרין, המרווה והשיבה (לענה שיחנית), דווקא כמהים לאור ולחום. לכן, רכזו באזור אחד את חסכני המים, כמו הלבנדר, האזוב, הזוטה הלבנה והמרווה הרפואית. באזור אחר הצמידו אחד לשני את אוהבי המים ומעט השמש, כמו גרגר הנחלים, כוסברה, רוקט, ריחן ושמיר.
7. גזמו ענפים וקיטמו את הפרחים. הפרחים לוקחים הרבה מאוד אנרגיה מהצמח. קיטום אמירי, שהוא גיזום של החלק העליון של הענף, מומלץ, כדי לשמור על מבנה ראוי ונאה. אם רוצים להגיע למצב הרצוי של סיעוף ולא לענפים ארוכים ושרוכיים, רצוי לקטום את הענף מעל מקום שבו רואים "עיניים". מהן, יפרצו ענפים ועלים חדשים. גיזום נמוך, ממש קרוב לקרקע, לא כדאי בעשבי תיבול כמו רוזמרין או טימין, אבל רצוי בנענע, עשב לימון ועירית.
8. עשו מיונים. יש צמחים חרוצים ומוצלחים ויש עצלנים, שכדאי להרחיקם. ותרו על מי שהחולה שוב ושוב, או מותקף על-ידי מזיקים בתדירות גבוהה, ובנו לעצמכם קולקציה של "מובחרים" - צמחים שתמיד מצליחים לגדול ולשמח לכם את האף, העין ובלוטות הטעם.
9. התחככו בהם. שתלו ליד שביל פעיל או בפינה שעוברים בה לעיתים קרובות צמחים בעלי עלים ריחניים כמו מיני הריחן השונים, הנענע הקורסיקנית השטוחה במיוחד, הפלרגוניום (הגרניום) הרפואי או הלימוני, הפטרוזיליה, הכוסברה, או הרוקט. כשהעוברים והשבים מתחככים בהם בכל הזדמנות, הריח נפוץ והבישום מנעים את החיים.
10. תנו אותם במתנה. כשמגדלים עשבי תיבול בהצלחה ומגיעים לשלב שבו גם נותנים אותם כ"מתנות" יפות, רעננות וייחודיות, יש תחושת הישג נפלאה והאושר גדול. זוהי מתנה שימושית, שמשמחת את הנותן והמקבל וכולה תשומת לב והנאה לשני הצדדים.
שמות שכדאי להכיר
מרווה. מרווה רפואית "ארגמנית", שגוון עליה ארגמני-סגול, זקוקה לשמש ולקרקע קלה ומנוקזת היטב. למרווה הרפואית "יקטרינה", יש עלה מגוון וניחוח פחות ארומטי. המלצות מיוחדות: לזכור שהמרווה לא משגשגת באדמה כבדה ובתנאים של צל ועודף מים.
אורגנו או אזובית פשוטה. שיח שבאביב ובקיץ מופיעים עליו פרחים קטנטנים דמויי כוכבים לבנים. מעדיף אדמה גירית ולא אוהב השקיה רבה. נוח לו בצל חלקי. המלצות מיוחדות: לגזום לקראת סוף הקיץ (כדאי לקצץ עד לחצי מגובהו). לידיעתכם, הריח של האורגנו נחלש בחורף.
לבנדר או אזוביון רפואי. שיח עם עלים צרים אפורים וגבעולים דקיקים וארוכים, שבקצותיהם פורחים פרחים בצבעי כחול עד סגול. המלצות מיוחדות: הלבנדר מעדיף אדמה תחוחה, שמש והשקיה.
טרגון או לענה. הלענה "הדרקונית" היא בעלת עלים קטנים ודקיקים עם טעם נפלא. השיבה היא בעצם לענה "שיחנית". בת אותה משפחה היא הלענה "הלואיזיאנית", שנראית נפלא ומוסיפה מאוד לגינה או לעציץ, אבל זכרו - לא אוכלים אותה! המלצות מיוחדות: כל צמחי הלענה אוהבים שמש מלאה, דישון, ניקוז טוב והשקיה זהירה.
טימין או קורנית. המלצות מיוחדות: קורנית "מקורקפת" רגישה לעודף מים ומעדיפה קרירות.
רוזמרין. צמחי תבלים שאם לא מקפידים - גדל לממדים גדולים. המלצות מיוחדות: זן הרוזמרין "השרוע", מתאים מאוד למיכלים ולאדניות, כי הוא ארומטי מאוד ונשפך יפה. לעומת זאת, שפודי רוזמרין מצוינים אפשר להכין מהזן רוזמרין "ברביקיו", שמגיע לגובה מטר ויותר וענפיו זקופים וישרים, אבל הוא פחות מתאים לגידול באדניות.
נענע. יש זנים רבים, כמו נענע "משובלת" ונענע "לימונית", נענע "קטנת עלים" ונענע "כדורים", נענע "חריפה" (פפרמינט), נענע "ריחן" ונענע "תפוח". כדי להחליט מה מתאים לכם, עליכם לטעום את העלים לפני קניית השתיל. המלצות מיוחדות: הנענע חשובה וטובה, אך היא גם צמח שתלטן, שאוהב מאוד מים. כדי שיתחדש, מומלץ לגזום את הנענע מפעם לפעם נמוך. אם רוצים שלא יגזול מכל שאר הצמחים את מזונם, חייבים למדר אותו. אחרת, הוא יזחל (מתחת לפני השטח, בעזרת שלוחות נסתרות) לכל מקום לח.
בזיליקום או ריחן. יש ריחן "מסולסל עלים", ריחן "קדוש" וריחן "מתוק". יש ריחן "חסה", ריחן "אניס" וריחן "לימוני". יש ריחן "מגוון" וריחן
