ביתה של לילך מורבר בעין ורד נישא לבן וישר קווים מתוך גינתו המתוחכמת. את המעטפת החיצונית והחלוקה הפנימית תכנן האדריכל פיצו קדם. הבית מורכב משלוש קוביות, שנבנו סביב פאטיו חיצוני. המבנה כולו מבטא את השקפת עולמו המקצועית של קדם, שהיא: קווים נקיים, מינימליסטים ומוקפדים מאוד, המהווים מעטפת שתכיל את חיי לקוחותיו.




בדיוק אל גישה תכנונית זו נמשכה מעצבת הפנים, לילך מורבר. נגיעות העיצוב האישיות שלה מדברות באותה שפה אדריכלית נקייה, אם כי במבטא רך ונשי. קדם ומורבר תכננו יחד מראה טוטאלי של פנים וחוץ, מחושבים ומתואמים עד הפרט האחרון.

דלת הכניסה, כמו שאר הפתחים בבית, עשויה מפרופיל בלגי וזכוכית שקופה. היא מכניסה את הבאים בה היישר אל השתקפות הפאטיו שמעבר לזכוכית, והפאטיו, בשלושת קירותיו השקופים דמויי האות ח', מגלה את פנים הבית. חלל הכניסה והפאטיו הוא ציר הבית, מכאן נחלקות הפונקציות: מימין, החלל הציבורי פתוח כולו במבט שקוף אל החוץ. הוא מלבני ומרווח, ומכיל את פינת הישיבה של הסלון ואת פינת האוכל מול האי של המטבח. על אותו ציר בכיוון שמאלה נמצא גרם המדרגות, המוביל אל חדרי הילדים שלמעלה. מדרגות הבטון מרחפות ותלויות אל הנוף, שומרות על השקיפות ומתכתבות עם החללים.




בצידו השני של הפאטיו משתקף חדר המשפחה, וכך נוצר מבט מהסלון אל חדר המשפחה בקשר של פנים-חוץ-פנים. בקומת הקרקע, בעבר האחר של הבית, נמצא חדר השינה של ההורים עם יציאה לחצר פרטית.

שליטה מלאה על האור



הקו המינימליסטי, המשתקף בחללים ובמשחקי האור הטבעי והמלאכותי, מצוי גם בבחירת החומרים. הם שקופים,לבנים ואפורים, והאדריכל עם המעצבת משחקים בהם בכל חלקי הבית. רצפת הבית עשויה בטון מוחלק עם חריצי אלומיניום, וכך גם מדרגות הבטון, התלויות על גבי הקיר. כל קירות חדרי האמבטיה נצבעו לבן התואם את משטחי הקוריאן, בהם שובצו כיורי קוריאן ללא קו חיבור. הנגרות כולה (אמנון יפה) נבנתה מ-MDF שנצבע בצבע אפוקסי לבן מבריק. במטבח נבנו המטבח, אי העבודה ושולחן האוכל שמולו כשלושה מלבנים תואמים ארוכים וצרים לאורך ארבעה מטר.




על מנת לשמור על הקו המינימליסטי המוקפד של הבית, "מוחבא" המטבח מאחרי דלתות גדולות וגבוהות מאותו החומר, ולמעשה הוא נעלם לחלוטין. האי ושולחן האוכל נראים כשני קווים מקבילים וללא הכיסאות הלבנים שלאורך השולחן, לא ניתן היה להבחין מי הוא מה. משחקי האור שבתוך העיצוב ה"פשוט" מהווים אלמנט עיצובי מרכזי בקומפוזיציה הכללית. האור אמנם אינו חומר מוחשי, אך נוכחותו בחלל עצומה.




"אני תמיד מנסה לשלוט על חדירת האור לחלל", אומר פיצו קדם, "ליצור סינון של האור בדרגות שונות, תוך יצירת טקסטורות והדגשות המפרידות בין החללים. חשוב לי גם השימוש הנכון באור הטבעי של עונות השנה ושימוש באור מלאכותי, כדי להבליט ולהדגיש פרטים או חללים מסוימים. למרות שאני מנצל את האור עצמו לצרכי העיצוב, אני עסוק מאוד בהסתרת מקור האור" ואכן, בבית הזה השיגו האדריכל והמעצבת שליטה מלאה על חדירת האור בדרגות שונות כאשר הטקסטורות וההדגשות יוצרות הפרדה ואפקט של דרמה בין החללים.

קווים מרוככים



פתחי הבית, שיוצרו מפרופיל בלגי לבן מבריק, שומרים על מקצב חלוקות אחיד, כאשר גם דלת הכניסה וגם דלתות הפנים, כמו גם קיר החלוקה בין חדר הרחצה וחלל השינה שבחדר ההורים, עשויים כולם באותו חומר.

כדי לשמור על המראה השלם והרגוע של הבית הקפידה המעצבת, שהיא גם בעלת הבית, להלביש את הבית בהרמוניה מלאה עם החללים והחמרים. הריהוט תואם את הקווים האדריכליים במינימאליות של צבע וחומר. גם היא, כמו האדריכל, לא סטתה ימינה או שמאלה מהקווים המנחים, ואפילו את פריחת הפרחים בגן תכננה כך שיפרחו רק בלבן (אדריכלות נוף "מישמיש").




"דרך הלבשת הבית ריככתי את הקווים המוקפדים כל כך של האדריכלות", אומרת לילך מורבר, "השתמשתי בבד לבן בתצורות שונות - בוילונות, בריפודים, בכיסויי המיטה וכדומה. שילבתי חומר "חם" וטבעי כמו הראטן, והוספתי בזהירות נגיעות עם קריצה מעניינת, כמו שרפרפים פרוותיים ומזוודות ישנות ("פנטהאוס"-געש). גם את חדר הילדים עיצבתי באותה שפה: שולחן הכתיבה עשוי פרספקס, רצפת העץ צבועה אפור והפריטים הקטנים, כמו מיכלי האחסון, עשויים קש לבן.




ההצלחה של הבית היא פרי שיתוף הפעולה ההרמוני בין האדריכל והמעצבת: היא השכילה לגעת ברכות ולחמם את קוויו המוקפדים, עד כדי אובססיה, של האדריכל, שכן הם דוברים באותה שפה המשתלבת לכלל מראה טוטאלי, ואיש מהם אינו גונב מרעהו את ההצגה.