בפרויקט המרינה שברחוב הצדף בהרצליה קיבל האדריכל מיקי טרבס, בעל סטודיו "מיקיטה", את המשימה לעצב דירת רווקים חלומית. בניגוד לדירות אחרות, בהן האתגר האדריכלי הוא למצוא פינה אישית לדיירים רבים, פתח טרבס את החלל ועיצב פינה אישית לכל פונקציה.

דירת הרווקים משקפת את בית החלומות של בעל הבית: עכשווית, נקיה, עם נקודות עניין ייחודיות. טרבס שילב בין החללים ללא פינות אינטימיות, אפשר לנוף להציף את המקום ולהותיר את הבית בצבעוניות מונוכרומטית, ניטרלית. הדרמה הדינאמית של הים, הסירות והשמיים מדגישה את החוכמה שבעיצוב.


   

אל הבית נכנסים ממבואה פתוחה. החלל הציבורי פתוח מימין אל פינת הישיבה של הסלון, מרפסת קטנה ושקופה המרחפת בין השמים לים. משמאל באותו חלל - המטבח, עם שולחן גדול ולבן המשמש כפינת אוכל ומשטח עבודה. עמוד אילוץ מול פינת הישיבה הפך לאלמנט עיצובי משמעותי: במקום להתעלם ממנו, כוסה העמוד נירוסטה עגולה וסביבו מסתובב מסך פלסמה, המסתיר את פינת העבודה מאחוריו. מאחורי פינת העבודה שוכנים חדר השינה וחדר האמבטיה המגיח ממנו.

למסך הפלסמה תפקיד מרכזי בבית: מסך מחשב לפינת העבודה, מסך טלוויזיה המסתובב בלחיצת כפתור לכל הכיוונים ושומר מסך שהוא אקווריום וירטואלי נוח לתחזוקה. כיאה לבית חכם חוזר מוטיב המסך-אקווריום במטבח, בג'קוזי ובשירותים. המסכים משמשים לצפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט - חיפוש מתכון במטבח, עיון בנתוני הבורסה בג'קוזי. "כשאתה לא יכול להעלים אלמנט, כדאי לחגוג איתו" מסביר טרבס. תשובה עיצובית חכמה לעמוד האילוץ העגול נותנת תעלת המיזוג החשופה: חשיפת התעלה והפיכתה לאלמנט עיצובי פתרה את בעיית הנמכת התקרה ושבירת החלל, ואפשרה זרימה נעימה ומרחב.

 

על רצפת המבואה הפתוחה אל החלל ניצבת מראה גדולה, ממוסגרת נירוסטה. לפניה מונחת מזוזה כיצירת אומנות על קוביה גדולה, מקבלת את פני הבאים. במראה משתקף וילון החוטים האדום שעל הקיר ממול, מדגיש את צבעם האדום של המזוזה, ידית דלת הכניסה והשז-לונג בפינת הישיבה.

פינת הישיבה מול הטלוויזיה לבנה ונוחה. ימינה ממנה, לכיוון מערב, מרחפת מרפסת שקופה מעל המרינה למטה. פינת העבודה עשויה אף היא כמרחפת מעל המרינה, ומקבלת דגש מיוחד בתוך מונוכרומיות לבנבנה-שקופה עם כורסא תיאטרלית שחורה של המעצב רוברטו קבלי. השחור משתלב עם שנדליר הזכוכית הדרמטי מעל שולחן הקפה בפינת הישיבה.

 

משמאל לסלון נמצא המטבח, ובו שולחן אוכל אותו עיצב טרבס כמלבן גדול המונח בריחוף על מעין צלב, עשוי אם-די-אף צבוע לבן. על הקיר מאחורי השולחן הודבק כטפט תצלום קלוז אפ חושני ענק של חלק גוף מטושטש, הנראה כדיונה מדברית אפרפרה. המטבח נבלע בניקיון הכללי עם קוריאן לבן, אלומיניום וקירות עשויים זכוכית חלבית לבנה. בתוך הקירות, מעל צידו השמאלי של משטח העבודה, משובצים שלושת המסכים החכמים.

מאחרי קיר הדיונה, עם דלת הנבלעת בתוך קיר זכוכית "אסיד" המוביל עד חדר השינה, נחבאים השירותים - קטנים אך מוקפדים. בין כלים סניטרים מרובעי קווים, מעל האסלה, הוצב מסך פלסמה במסגרת מצועצעת. קיר "אסיד" נוסף, עשוי מראה שעברה חימצון ומעניקה זוהר ירקרק, נמצא בגב פינת העבודה.

חדר השינה, המרחף מעל הנוף, בנוי על גשר בין שני בנינים. מצידה האחד של המיטה, על במת נירוסטה, שידת מגרות נמוכה ועליה פמוטים לבנים עשויים חוט ברזל. מצידה השני חדר הרחצה, מוגבה על במת קוריאן לבנה ומכיל, בצידו החשוף, כיור עצמאי על משטח אם-די-אף לבן. בצידו הספון של חדר הרחצה שקוע ג'קוזי ומעליו, איך לא, שקועים מסכי פלסמה עליהם מרצדים הדגים מהסלון.
 

למרות ה"שואו" של הדירה שמר טרבס על הענווה האדריכלית האופיינית לו, והבית מותאם לבעליו הבית כמו כפפה ליד. סגנון העבודה המייחד את טרבס לא כופה את האגו האמנותי על הלקוח, גישה שהנחתה אותו גם בבית הזה: עיצוב עכשווי, נקי קווים ובהיר, המפנה את הזרקורים אל הדרמה האמיתית של המקום - הנוף הנכנס פנימה.

את מרבית הריהוט עיצב טרבס בעצמו, ואילו פריטים אחרים, כמו הספה הלבנה שבסלון יובאו מאיטליה בעזרת חברת "אולטימה" בה הוא לוקח חלק. צבעוניות הבית הרמונית, החל מאפור הבטון של הגרניט פורצלן, דרך הלבן של הקוריאן במטבח ובחדר האמבטיה ועד הכתמים הייחודיים. משחקי השחור-לבן של הבית מתאפיינים בהרבה לבן ונגיעות מעניינות של שחור, בהן משתלבים הבזקים קטנים של אדום כמו שז לונג בפינת הישיבה, וילון חוטים בכניסה, ידית הדלת והמזוזה. האבזור מועט, נכון וממוקם בקפידה.

השפה העיצובית הרגועה השורה במקום, מאפיינת אף היא את עבודותיו של טרבס. כיאה לפילוסופיה העיצובית שלו הוא קשוב לצרכיו והעדפותיו של הלקוח, ומתוך האישיות של בעלי הבית בונה יחד איתם את החלום.