תמיד אני תוהה: למה דמיונם הפרוע של המעצבים מופנה במיוחד לעיצוב גופי התאורה הפנטסטיים שהם ממציאים. לא רק הדימיון מדרבן אותם ליצור, בשנים האחרונות ניכר שמחשבה אקולוגית ירוקה מניעה את המעצבים לשלב את גופי התאורה בעציצים פורחים או לחקור את הצורה הירוקה ביותר להפקת אור. מעצבים רבים עוסקים בחקר החומרים הגולמיים ומוצרים רבים נראים בכוונה לא גמורים שאפשר לראות עליהם את תהליכי היצירה, כמו אהילים מבטון חשוף. אני אישית מאוד מחבבת את הסגנון הגולמי כאנטיתזה לשנדלירים המפונפנים שרואים בכל מקום. כמובן שיש מעצבים שעדיין אוהבים את הגלאמור, כמו מנורת השולחן המרשימה בצורת אקדח מוזהב והאהיל שחור שמייצגת מאוד את ההומור המאקברי של המעצב הצרפתי הנודע, פיליפ סטארק.



קריסטלים נוצצים של סברובסקי כבשו את דימיונו של ה"ילד הפרוע החדש" של עולם העיצוב, המעצב הספרדי, חיימה חיון, שעיצב מקבץ של אהילים מכוסים בקריסטלים נוצצים בסגנון אגדות אלף לילה ולילה. כמו סטארק וחיון, גם המעצבים הצעירים פיתחו פטיש ואובססיה לעיצוב גופי תאורה אותם הם מציגים בתערוכות העיצוב כמו MAISON&OBJET, בפריז.

 

גופי התאורה נחשבים לאקססוריז בתעשיית העיצוב, ממש כמו שבאופנה השיגעון לנעליים והתיקים מטריף את דמיונם של מעצבי אופנה. החפצים השימושיים היומיומיים האלה מקבלים פרושים פנטסטיים ורבים מהם מוצאים עצמם מוצגים במוזיאונים.

 

ויהי אור


שנדליר נוצץ שעיצב חיימה חיון עבור חברת Swarovski


אהיל שמודפס עליו צילום של חדר אוכל קלאסי, מכסה סדרה של נרות שמשנות את גווני האור בחדר של Xavier Martín