למייקל אייבל יש מאזדה חדשה ונקייה, זקן קצוץ ומהוקצע, משקפיים אלגנטיים, שיער קצר וחולצת צווארון מכופתרת בתוך המכנסיים. אלא שמייקל מתאים את עצמו לסביבה רק מבחינה חיצונית, ואילו את כל מה שגועש בתוכו הוא מבטא בביתו העשיר בצבעים, בתמונות ובפרטים. "רוב האנשים שגרים בבתים לבנים הם שמרנים מאוד. אני, לעומת זאת, נראה שמרני כלפי חוץ אבל מבפנים אני מאוד צבעוני", הוא אומר בחיוך.

הבית של אייבל, בו הוא מתגורר עם אישתו נאווה ושלושת ילדיהם, משתרע על שטח של 200 מ"ר בזיכרון יעקב. מבחוץ הוא נראה מבחוץ כמו עוד אחד מהבתים הפרטיים ביישוב, עם ציפוי אבן, גג רעפים וטיח אקרילי בצבעים בהירים של בז' ולבן - בדיוק כפי שמחייבת התב"ע (תכנית בניין עיר), או כמו שמנסחת בסרקזם נאווה: "בכל צבע שאפשר למות או להקיא ממנו".

אולם פנים הבית הוא פרי יצירה משותפת של הבעלים: מייקל שרטט אותו באופן ידני ובנה אותו פיזית, ואילו נאווה החייכנית וארוכת התלתלים, צבעה וציירה על הקירות, הרצפה והתקרות. את כל העבודה עשו השניים ברוח חופשית ואינטואיטיבית וללא תוכניות מדוייק: "אנחנו לא מתכננים את הצבע לפני הביצוע, אלא בוחרים צבע או ציור ומתחילים לצבוע. זה בית אקלקטי והכול הולך", הם מספרים.

מייקל למד אמנות באוניברסיטת מונטנה שבארצות הברית, עיצב רשת מזון מהיר בקליפורניה ועבד בפרוייקט הבנייה הגדול של מרכז הבהאים בחיפה. כיום הוא מתכנן בתים פרטיים באזור הכרמל והשרון. נאווה היא ציירת שעבודותיה מעטרות בתים פרטיים נוספים, לצד מבני ציבור כמו מגדל המים בזיכרון יעקב, ארונות חשמל בזיכרון יעקב, במתן ובגבעת אלה והמפעל של שטראוס בנצרת.