כשטום דיקסון האנגלי נאלץ להפסיק את לימודי האמנות שלו עקב תאונת אופנוע, הוא מצא לו תחביב והחל להלחים להנאתו חלקי מתכת ממוחזרים. החומרים האהובים עליו באותה תקופה היו פרופילי ברזל, סורגי בטון, חלקי מכוניות ומחבתות. כשאנשים ביקשו לרכוש את יצירות המתכת שלו, הבין ש"עלה על משהו"- הוא יכול להפוך ערימת גרוטאות מתכת לזהב. מאז עברו הרבה מים בתמזה, וטום דיקסון התפרסם כמעצב בעל שם עולמי. יש מי שיגדירו את המתכת כחומר קר ומנוכר, אבל בשנים האחרונות היא חודרת יותר ויותר לכל תחומי העיצוב ואפשר למצוא אותה,במידה זו או אחרת, בכל בית בארץ ובעולם.

כן, המתכת היא כבר מזמן לא רק חומר תעשייתי כבד ואפרורי המשמש בתעשיית הבניין, החשמל והרכב, או החומר הבנאלי המככב ביומיומיות נטולת זוהר במטבחים שלנו, בדמות סירים, מחבתות וסכו"ם. מדובר במשפחה ענפה של חומרים, שמשתלבת בטכניקות עתיקות יומין לצד טכנולוגיות מודרניות מתקדמות, ליצירת גופי תאורה, שעונים, יודאיקה, משקפיים, תכשיטים, כלי הגשה וכלי שולחן, מטבעות, פסלים, כלי נשיפה, מעקות, שערים, ריהוט בסגנונות שונים ועוד היד נטויה.



מתכות, מגדירה האנציקלופדיה העברית, הן יסודות כימיים שבמצב הצבירה המוצק שלהם מצטיינים במוליכות חשמלית ותרמית גבוהה, בכושר החזרה גבוה לקרינה אופטית ובתכונות מכאניות מיוחדות כגון חוזק ופלסטיות גבוהה. תכונה בעלת חשיבות טכנולוגית עיקרית היא כושרן של המתכות להתערבב, ביחסים משתנים, במתכות אחרות או בסוגי אל-מתכת שונים, כדי ליצור מספר גדול של סגסוגות בעלות תכונות מבוקרות.

פליז, למשל, הוא סגסוגת של נחושת ואבץ, שצבעה משתנה מאדום לצהוב, בהתאם לריכוזי האבץ שבה. הפליז קשה וחזק בהרבה מנחושת הטהורה, אך המוליכות החשמלית שלו נמוכה יותר והוא משמש בעיקר לציפוי ולייצור ברזים, ידיות, חפצי נוי, כלי נשיפה. פלדת אל-חלד, המוכרת גם כנירוסטה, היא סגסוגת של ברזל עם ניקל וכרום. היא קשה יותר מברזל, נמשכת למגנט, אינה מחלידה ומשמשת, בין השאר, לייצור כלי מטבח והגשה. האלפקה, מתכת כסופה ועמידה בפני חלודה, משמשת בעיקר בתעשיית התכשיטים. המתכת הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ היא אלומיניום, חומר קל, גמיש ובעל מוליכות טובה, שאינו מחליד בקלות והוא נוח מאוד לעיבוד. אלומיניום טהור הוא רך ורגיש לשריטות אבל בתוספת ציפוי או כסגסוגת שמגבירה את חוזקו, הוא מתאים לשימושים רבים.

ברונזה (ארד) היא סגסוגת של נחושת ובדיל. הנחושת מעניקה לה טמפרטורת התכה וצמיגות נמוכות, כמו גם גוון יפה, שהופכים אותה לחומר גלם מועדף ליציקה - פסלי ברונזה ומדליות נראים לאחר שנים רבות בדיוק כמו ביום שנוצקו. גם זהב טהור, שהוא חומר רך מאוד, נהוג לערבב עם מתכות נוספות כמו כסף ונחושת לקבלת סגסוגות קשות יותר, שיתאימו להכנת תכשיטים שישמרו על צורתם לאורך שנים.



מתכות בהיסטוריה

חלק מהתקופות ההיסטוריות בחיי המין האנושי נקראות על שם המתכות העיקריות ששימשו בהן, בהתאם ליכולות הייצור והעיבוד שהיו אז. כך מכונה התקופה שהחלה כ-3,000 שנה לפני הספירה במזרח התיכון וכ-2,000 שנה לפני הספירה באסיה ובבריטניה, "תקופת הברונזה", והתקופה שבאה אחריה, והחלה בסביבות המאה השמינית לפני הספירה, מכונה "תקופת הברזל", משום שבה החל האדם להשתמש בברזל ליצירת כלים חקלאיים, כלי עבודה שונים. המתכות הצבעוניות שימשו יותר לצרכים פולחניים-קישוטיים. ניתן לומר כי הברזל, שהיה המתכת העיקרית בשימוש כבר בתקופת התנ"ך (תובל-קין היה "לוטש כל חרש נחושת וברזל"), איבד את יוקרתו לטובת מתכות נוחות יותר לעיבוד ולשימוש כמו אלומיניום ונירוסטה ולטובת מתכות יקרות כזהב, כסף, פליז וטיטניום.

עד למהפכה התעשייתית הייתה עבודת המתכת נחלתם הבלעדית של אנשי מלאכה שהשתייכו לגילדות סגורות ולעתים אף אליטיסטיות. כמעט כל המוצרים יוצרו בעבודת יד וצרכני חפצי הערך השתייכו לחלק הקטן באוכלוסייה שיכול היה לשלם עבור שעות העבודה הרבות, שנדרשו לייצור חפץ אחד בלבד. עם התחלת המהפכה התעשייתית החלו לייצר מוצרי צריכה בכמויות גדולות, מחיר המוצרים ירד והפך את הכלים השימושיים לנחלת הכלל. במקרים רבים הייתה איכות המוצרים התעשייתיים ירודה מאוד, ונוצר פער גדול בין עבודת יד לבין ייצור ממוכן. מצב זה שלט בעולם עיצוב המוצרים עד לשלושת העשורים האחרונים, בהם התפתחו טכנולוגיות חדישות ומדויקות המאפשרות איכות ייצור ברמת עבודת יד, ומסוגלות אף להפיק איכויות שתהליכים ידניים אינם משיגים.



"הכלים העומדים כיום לרשות המעצב בתהליך העשייה של חפצים ממתכת, הם כמעט בלתי מוגבלים", אומר ירון רונן, ראש תחום חפצים במחלקה לצורפות ואופנה באקדמיה לאמנות בצלאל. "הטכנולוגיות שאיתן אנחנו עובדים בבצלאל הן, מצד אחד, עתיקות יומין ונמצאות בשימוש אלפי שנים - למשל אמייל, יציקת שעווה נעלמת, חישול, ריקוע בזפת, הלחמות כסף ועיבוד ידני - ומצד שני טכנולוגיות מודרניות כמו ריתוך ארגון, חיתוך בלייזר, צריבה פוטוכימית, הדפסה תלת ממדית ועוד".

המחלקה לצורפות ואופנה היא המחלקה הראשונה שהקים בוריס ש"ץ בבצלאל והייתה, למעשה, הבסיס לאקדמיה כולה. המחלקה עוסקת בשלושה תחומים עיקריים: לבוש, תכשיטים ואביזרים וחפצים, בהם כלי שולחן, כלי הגשה, גופי תאורה, שעונים ויודאיקה. ייצור החפצים מבוסס על עיצוב יחידני ומוקפד של "אחד מסוגו" (One of a kind), תוך שימת דגש על איכות העבודה והגימור ועל פיתוח שפה אישית בעבודה בחומרים כמו כסף, זהב, פליז, נחושת, אלפקה, אלומיניום, נירוסטה, טיטניום וברזל.

"השימוש במתכות לעיצוב מתאפיין ביכולות גבוהות ביותר של עמידות בפני שחיקה, בחוזק קונסטרוקטיבי גבוה, באיכות פני שטח מרשימה ובהזדקנות חומר טובה יחסית לחומרים פלסטיים שונים", אומר רונן ומוסיף כי מתכות גם ניתנות למחזור ביעילות מאוד גבוהה, עובדה חשובה מאוד לאיכות הסביבה ולשמירה על כדור הארץ.



חומרים ושימושים

בעשורים האחרונים, במיוחד בקרב אמני יודאיקה עכשוויים שהבולט בהם הוא זליג סגל, יש נטייה ליצור יודאיקה מודרנית באלומיניום. השימוש באלומיניום מאפשר ייצור חלקים גדולים אך קלים וכמובן להוזיל עלויות. בייצור כלי אוכל נעשה שימוש נרחב בנירוסטה על כל סגסוגותיה, אך בשנים האחרונות ישנו מעבר חד ביותר מייצור עבור המטבח המוסדי, לייצור כלים ביתיים ומוקפדים בעיצובם ובאיכות הביצוע. פורצת דרך בתחום היא חברת Alessi האיטלקית, יצרנית כלי השולחן והאוכל הידועה בעיצוביה החדשניים ובאיכות מוצריה. בתחילת שנות ה-80 עשתה Alessi מהפך גדול כשזנחה את הייצור המסורתי של כלי שולחן מכסף, לטובת הנירוסטה והפלסטיק. לצורך ייצורם העסיקה את טובי המעצבים בעולם, בהם מייקל גרייבס, פיליפ סטארק, אקילה קסטליוני ועוד.

גם בתחום הריהוט מרבים להשתמש במתכות בשל חוזקן הקונסטרוקטיבי הרב, ולא אחת המתכת משמשת כחלק המרכזי ואף היחידי של הרהיט. המעצב הישראלי הבינלאומי, רון ארד, השתמש כבר בתחילת דרכו כמעצב תעשייתי במתכות, כשיצר את ה-Rover Chair וה-Tempered Chair Well העשוי מנירוסטה. כיום מיוצרים רהיטים רבים שלו ממתכת והוא עושה שימוש נרחב בטכנולוגיה חדישה של עיצוב בוואקום (Vacuum Forming) לאלומיניום, מה שמאפשר נפחים גדולים ומסובכים במשקל מזערי.

בשנות ה-90 נחשב מרכז העיצוב של קסטיאל לכתובת מועדפת ויוקרתית עבור מי שרצה להתהדר בריהוט מברזל מפורזל ומסיבי, שהיה אופנתי מאוד באותן שנים. היום, טוען אהוד רז, מעצב ואיש מכירות בקסטיאל, "רהיטי הברזל המפורזלים פחות מבוקשים והמראה ה'מלוקק' והנקי של הנירוסטה, הפליז והפלדה המושחרת, יותר פופולארי".



באולם התצוגה של טולמנ'ס מציעים עולם שלם של פריטי ריהוט וכלים ייחודיים ממתכת. מוצגים שם, למשל, שולחנות אלומיניום של Maoli, שנוצרו בטכניקה של חציבה ופיסול מבפנים, שידה מתוצרת איקמי, שהיא שילוב של זכוכית צבועה עם פרופילים מאלומיניום כסוף וכמובן, הרבה כלי מטבח וחפצי נוי של מיטב המעצבים.

גם בתחום עיצוב הפנים נעשה שימוש נרחב ביותר בנירוסטה ובאלומיניום, כמו גם במוצרים המיוצרים בטכנולוגיות מסורתיות כנפחות ברזל. יואב עובדיה מתכנן ומבצע מגוון עבודות מתכת בנפחות ובמסגרות, הכולל דגמים רבים של מעקות, שערים חשמליים וידניים, גדרות, מדרגות וריהוט ייחודי בהזמנה אישית. עבודותיו של עובדיה מתאפיינות בקווים מודרניים ונקיים לצד נפחות וחישול ברזל בעבודת יד, תוך שילוב חומרים נוספים כמו אבן וזכוכית, ואף בד ועץ, להקניית מראה חם.

כמו כל תחומי העיצוב, גם עיצוב המוצר מושפע מטרנדים ואופנות מתחלפות. אם עד לפני כמה שנים נעשה שימוש רב בעיקר בנירוסטה, שעדיין מככבת בחפצים וכלים רבים במראה מבריק או מט, פיתוח טכנולוגיות שמאפשרות שפה צורנית מורכבת ויכולות צביעה וציפוי מתקדמות - הפך גם את האלומיניום הוותיק לאופציה פופולרית. אפשרויות העיצוב בו רבות. בימים אלה נהנה מפופולאריות גם הטיטניום, אבל בשל מחירו הגבוה, אפשר למצוא אותו רק בחפצים שנחשבים לאיכותיים ויוקרתיים במיוחד בעולם העיצוב.