משטח הדק, המוצלל חלקית, כולל פינת ישיבה - כהמשך לפינת האוכל בבית, ומעברו השני, הקרוב לסלון ולחדר השינה - ג’קוזי חיצוני. המשטח כולו משמש אזור רגיעה ואירוח מושלם מול הנוף המרהיב.

המרפסת נסתרת מעיני העוברים ברחוב שתחתיה, באמצעות צמחייה סבוכה, שכולה מקומית ואופיינית לאזור. זו היתה אחת הדרישות הבסיסיות של הבעלים, ואכן, קשה להאמין שהצמחייה ועיצוב הנוף כולו בשטח המקיף את הבית הם חדשים יחסית, שכן הם שייכים ואותנטיים לחלוטין: אדריכל הנוף קובי טל עיצב במקום טרסות אבן אופייניות, אזורים מסולעים ועליהם עצי פרי ונוי, שיחים, מטפסים ואף פרחי בר שכולם היו בהר במקור; למעט כמה שיחי הרדוף שנשתלו שם תחילה ליצור הסתרה מהירה, לא נמצא שם ולו פרח אחד הזר למקום.

כהד לדק ולקירות הפח החיצוניים, המחופים בעץ איפאה, משמש הפרקט מעץ אלון המרצף את פנים הבית. אחד העקרונות הבסיסיים בעיצוב כאן היה הרצון לבחור בחומר אחד, שנראה שייך למקום. האיפאה והאלון מתחברים היטב זה לזה וגם לסביבתם ומעניקים תחושה של פשטות כפרית. המונוכרומטיות בחומר ובצבע של העץ יצרה בית שקט ופשוט, לא מתחכם אך גם לא פשטני, אומר הלפרין, ומדגיש את אופן ההתיישנות היפה של סוגי עצים אלה, המתאימה לתפישה של בקתה בלב הנוף הטבעי (ולאו דווקא לבית עירוני, שצריך תמיד להיראות נקי וחדש).


עיצוב החללים הפנימיים והתאמתם לפונקציות הדרושות דרשו תכנון זהיר וקפדני עקב המידות המצומצמות של השטח. הלפרין משווה את התכנון כאן לתכנון פנים של יאכטה או קרוואן, שבו כל סנטימטר מנוצל במידה מרבית.

מכיוון שגם הבעלים מצטיין בארגון, חשיבה לוגית ויכולת להגדיר במדויק את הצרכים ואת סדרי החיים במקום, נוצר בית ייחודי המשרת על הצד הטוב ביותר את דייריו.